בתוך פחות משש שנים ימונה לרכבת ישראל מנכ"לה הרביעי. המנכ"ל היוצא, אלוף (במיל.) חקי הראל דווקא החזיק מעמד יותר מהשניים שקדמו לו, כשנתיים וחצי. אבל גם הוא נשבר והלך לעשות לביתו, כך על פי הצהרתו במכתב הפרידה שכתב לעובדי החברה.
הסיפא של מכתבו מחודש פברואר: "בימים אלה, בשעה שאני משלים כ-30 שנים בשרות הציבורי, אני מבקש לפנות להגשמת יעדים אישיים במגזר הפרטי."
וזהו. בעתונות פורסם כי הנהלת הרכבת ואפילו השר, הצטערו מאד; וכעת שוב, הטקס הרגיל שכה מוכר ברכבת ישראל, מחפשים מנכ"ל חדש. שמות עפים באוויר, מועמדים פוליטיים ומועמדים פוליטיים פחות. שוב, במקום להתעסק בפיתוח של אחת התשתיות החשובות במדינה מתעסקים בשאלת זהותו של המנכ"ל הבא.
מהפוליטיקאים התייאשתי, וממילא אנו עוסקים בניהול ולכן אנו פונים לחקי הראל שחייב לנו, אזרחי המדינה, תשובה לשאלה הבאה:
אנחנו מניחים שסיבה העזיבה שלך היא זו שהצהרת עליה. אם היא אמיתית זה חוסר אחריות. קיבלת מינוי לתקופת כהונה מלאה. קדנציה בדרך כלל היא בת ארבע שנים. הרי שנה ראשונה מוקדשת ללמידה, לבטח בארגון גדול ומסועף כמו רכבת ישראל. מה פתאום אתה עוזב באמצע? זה חוסר אחריות.
אם הטיעון שלך הוא רק כיסוי לסיבות אחרות, למשל, שר התחבורה לחץ עליך ללכת או שלא ראית אתו דברים עין בעין, גם את זה אנחנו צריכים לדעת. אתה לא יכול להעלות טיעון סרק שטחי כמו רצון להגשים "יעדים אישיים במיגזר הפרטי". התחייבת לרכבת (אם לא משפטית, אז לפחות מוסרית), בעצם לנו האזרחים, ואתה מפר התחייבות זו מבלי לתת נימוק רציני.
כמי שכבר משמש כמנהל בכיר שנים רבות בשירותנו, השירות הציבורי (כולל בצה"ל, מעוז המוסריות, לפחות באופן יחסי) אנחנו מצפים ממך לשקיפות ולאומץ. אנחנו רוצים לדעת למה באמת הלכת. זו לא רק הסקרנות, אלא כדי שנוכל לבקר, לבחון, לדרוש תיקונים, ולהשתדל למנוע מצבים דומים בעתיד.
זה המבחן שלך, קצת אומץ ואינטגריטי בסופו של דבר לא יזיקו לך, גם כשתלך להגשים יעדים אישיים במיגזר הפרטי.
