בשבוע שעבר השתתפתי בחלקה הראשון של ועידת "הסביבה של המחר" שארגן העיתון דה מרקר. לאחר נאומי הפתיחה התפצלו הדיונים לשני מושבים, מושב אחד, ברמת המקרו, דן בשאלה למי שייכים אוצרות הטבע וישבו בו חשובים כמו הפרופסורים יוג'ין קנדל ואיתן ששינסקי. המושב השני עסק במיקרו, הוצגו בו חברות סטארט-אפ "סביבתיות".
האמת לא התחבטתי הרבה, והלכתי למושב השני. כמובן שהיה בו מספר מועט יותר של אנשים מאשר בראשון. העם אוהב מקרו. הבחירה שלי נבעה מההנחה שעל המקרו ממילא יכתבו בהרחבה כך שלא אחמיץ כלום, ואילו על החברות הצעירות אולי יכתבו, קצת. הנחתי שגם יהיה יותר מעניין.
טעימה מעשייתן של חברות אלו:
נעמה כרמון מ"טרה-סייקל" אמרה שפסולת היא תופעה אנושית. בטבע אין פסולת כי בכל דבר נעשה שימוש חוזר, הכול ממוחזר.
פסולת נוצרת בתהליך הייצור ובעיקר בשלבי הצריכה. בייצור עוד ניתן לשלוט על הטיפול בפסולת בצריכה המשימה הרבה יותר מאתגרת. אדם ממוצע מייצר שני קילו פסולת ליום.
"טרה-סייקל" משתפת פעולה עם ארגונים ברחבי העולם בכך שהיא מסייעת להם לטפל בפסולת שלהם, לאסוף אותה ולהוביל אותה למיחזור. לארגונים כדאי הדבר לא רק מסיבות ערכיות אלא גם משיקולי מיתוג.
דפנה ניסנבוים מחברת "טיפה" אמרה ששני שליש מהנפח וחצי מהמשקל של פסולת הפלסטיק בעולם מקורה באריזות של מזון ומשקאות.
למיחזור של של בקבוקי פלסטיק נמצא פתרון מיחזור ראוי. לכל יתר האריזות אין פתרון סביבתי והאריזות הולכות לשריפה או להטמנה – שני פתרונות גרועים מבחינה סביבתית.
עד שהגיעה "טיפה" המפתחת פתרון מהפכני. אריזה שהופכת לאחר השימוש חלק מהאשפה האורגנית. דפנה ניסנבוים משווה בין אופי אריזה זו לאריזה שבטבע, כמו קליפת התפוז. אריזות כאלו שבות אל הטבע תוך 180 יום לכל היותר.
היא הדגישה את האריזות הטבעיות ניתן לייצר במיכשור האריזה הקיים, אין צורך להקים מערכות ייצור נוספות, ייעודיות לאריזות אלו.
דניאל חדש מחברת "גנום קומפיילר" קובל על כך שאנו צורכים חומרים מתכלים כמו גז, פחם ונפט, וכך מכלים את משאבי הטבע. החברה שלו מפתחת שימושים ביולוגיים. בעולמות הביולוגיה יש התחדשות מתמדת, חומרים נוצרים מחדש. דניאל חדש מבקש להנגיש את הביולוגיה הסינתטית לאדם הממוצע.
והיו עוד דוגמאות, כמו של חברת "אקו גז" שפיתחה מערכת עצמאית המייצרת גז ודשן מפסולת אורגנית. עצמאותה של המערכת מאפשרת, למשל, למקם אותה בכפר נידח באפריקה.
