בפרשת התמוטטות חפציבה פעלו בנקים לקידום האינטרסים שלהם על חשבון רוכשי הדירות; כיצד התנהלות זו מתיישבת עם מחויבותם לאחריות חברתית, הכוללת גם מחויבות לכללי מוסר ואתיקה?
מספר ימים לאחר שלקחו חלק בכנס השנתי של מעלה שעסק באחריות חברתית, נאלצו מנהלי הבנקים לגלות כי נטילת מחוייבות אמיתית לאחריות חברתית עשויה להתגלות כמלאכה כלל לא פשוטה.
אתמול פורסם כי כונס הנכסים הרשמי קבע שבפרשת התמוטטותה של חברת הבנייה חפציבה התנהלו בנקים (בדו"ח לא צוין שמם) כמי שפעלו רק לטובת צימצום הנזק שנגרם להם וכלל לא ראו לנגד עיניהם את טובתם של רוכשי הדירות.
בדו"ח שהוגש לבית המשפט על ידי הכנ"ר והמנהל המיוחד שמונה לחברה הקורסת נכתב כי "הרושם המתקבל הוא שאותם בנקים, שהיו מודעים להתנהלות הבעייתית של החברות, פעלו בעיקר כדי לוודא את יכולת השבת האשראי שנתנו לחברות. ככל שפעלו, הם פעלו כדי להבטיח את יכולת ההשבה או לצמצום החשיפה שלהם כלפי קבוצת החברות ולאו דווקא כדי להבטיח את זכויותיהם של רוכשי הדירות בפרויקטים"
במילים אחרות, מהדו"ח משתמע כי אותם בנקים ידעו על הקשיים זמן משמעותי לפני שידע עליהם הציבור, ומנהליהם ידעו כי אנשים ממשיכים לרכוש דירות ושמים כספם על קרן הצבי. יש להניח כי לא יצאו באזהרה כדי שלא להחמיר את מצבה של חפציבה ובכך להקטין את הסיכוי שיראו לפחות חלק מכספם האבוד.
ניתן להניח כי המנהלים באותם בנקים ידעו כי כספי הרוכשים החדשים יסייעו לכסות חלק גדול יותר מהחוב שחבה להם חברת הבנייה. עיסקית ולטווח הקצר, זהו אולי היה שיקול נכון. מוסרית ואתית, ממש לא. וכפי שמתברר עכשו, זה גם לא היה שיקול עיסקי נכון בטווח הבינוני או הארוך.
המחויבות לאחריות חברתית נמצאת בארץ רק בתחילת דרכה. עד כה עיקר העשייה החברתית התמקדה בתרומה לקהילה. כעת אנו שבים ומדגישים: בנטילת מחויבות לאחריות חברתית לא ניתן יהיה להסתפק רק בתרומה לקהילה. אחריות חברתית היא גם מחויבות לכללי מוסר ואתיקה, להעסקה הוגנת, לשמירה על איכות הסביבה ועוד.
לכן ארגונים לא צריכים להזדרז ולהצהיר על מחויבות לאחריות חברתית אם אינם משוכנעים כי בטווח זמן סביר הם יכולים להצביע על תוצאות ראויות.
אם בכל זאת נטלו על עצמם את המחויבות, ארגונים כאלו צריכים להדגיש כי זו רק תחילתה של דרך וכי יישומה של החלטה על נכונות ליטול אחריות חברתית היא תהליך ארוך וממושך שאינו נטול קשיים. חשוב מבחינתם להסביר כי שינוים כה משמעותיים בדרכי התנהלותם אינם נעשים כהרף עין.
אם לא תלווה בהסברה ראויה, רמת הציפיות מהם תהיה גבוהה מדי והם עשויים לשים עצמם ללעג ולקלס בעיני עובדיהם, לקוחותיהם, והציבור בכלל.
