ארגונים בישראל חשים כי עליהם ליישר קו עם העולם המערבי ומתחילים לייחס לאחריות חברתית חשיבות רבה; מוקמות יחידות ארגוניות העוסקות רק בתחום זה, בנפרד מפעילות של תרומה לקהילה
בחודשים האחרונים מתחוללת מתקפת אירועים וכנסים העוסקים בשאלת אחריותם של ארגונים לסובב אותם. השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, בלשונו המחוספסת קבל על כך וקבע שצריך יותר לעשות ופחות לדבר.
בדברים שנשא בכנס "סביבה 2020", שאורגן על ידי "הארץ כנסים" אמר עזרא כי אין להסתפק בקנסות על מפעלים מזהמים אלא יש להגדיר עבירה זו כפלילית. ח"כ אופיר פינס הוסיף ואמר כי כיום שמירה על איכות סביבה היא כבר לא גחמה של קומץ יפי נפש, אלא מאבק אמיתי על החיים.
ארגונים בישראל חשים כי הזמן דוחק ועליהם ליישר קו. כמי שמבקשים להשתייך לעולם המערבי המפותח הם אינם יכולים להביט היישר בעיני עמיתיהם מעבר לים אם אינם מצביעים על מודעותם ודאגתם לסביבה במובן הרחב של המילה. היינו, לא רק תרומה לקהילה ואף דאגה לסביבה הפיסית, אלא גם התנהגות הולמת – יחס ראוי לעובדים, הגינות מול הלקוחות ושקיפות.
גם ארגונים הפועלים בתוך המדינה מיישרים קו עם המגמה. לא רק ארגונים גדולים כמו בנקים וחברות אשראי (אריה הליוול, מנכ"ל לאומי קארד, סיפר בכנס כי מנהלי החברה עוברים למכוניות היברידיות), אלא גם ארגונים קטנים יותר מתגאים בגישתם האחראית.
למשל, במיפגש שערכה חברת הייעוץ BBDO CONSULTING ואשר עסק בשוק ההשכלה הגבוהה בישראל התארח רנן הרטמן, יו"ר הקריה האקדמית אונו, שהקדיש חלק ניכר מהרצאתו כדי להבהיר שהשיקולים של ארגונו אינם רק עסקיים. הכשרה של אוכלוסיות מיוחדות, כמו חרדים או יוצאי אתיופיה, יש בה משום תרומה מהותית לחברה, כך אמר. תלמיד למשפטים חרדי אמר לו כי כעת הוא מבין את גישתו של בית המשפט העליון.
הרטמן חזר והדגיש כי כל איש סגל בקריה האקדמית נמדד בשלושה תחומים: איכות ההוראה, מחקר ותרומה חברתית. "זה גם כדאי", ציין. "גישה כזו בהחלט מסייעת לשימור עובדים".
יזמות פנים ארגונית
החשיבות שארגונים מתחילים לייחס לאחריות חברתית (יש מי שמכנים אותה אחריות תאגידית) היא כה רבה, עד כי בעצם ימים אלו הולכות ומוקמות יחידות ארגוניות העוסקות רק בתחום זה. ארגונים אלו מקפידים להדגיש כי זו פעילות נפרדת מפעילות של תרומה לקהילה (המכונה גם קשרי קהילה) המופעלת על ידי יחידה אחרת בארגון.
הקמת יחידות אלו מביאה לידי ביטוי את אחת התופעות המרתקות בעולם הארגוני – היזמות הפנים ארגונית. המיוחד בתופעה זו הוא שמעצם מהותה יש בה מרכיב הנוגד את ההוויה הארגונית.
בהרצאה שעסקה בנושא זה במסגרת הכנס השנתי למשאבי אנוש של המי"ל (המרכז הישראלי לניהול), אמרה בהקשר זה פרופ' ליאורה קצנשטיין, מהמרכז האקדמי ליזמות איסמי, כי פעולות של יזמות פנים ארגונית ככלל צריכות להיעשות כמעט בהיחבא משום שיוזמה ארגונית הנעשית בקול תרועה עשויה לעורר, כדבריה, "את מנגנוני החיסון הארגוניים".
אין זה פלא על כן, כי מנהל יחידת אחריות תאגידית שזה עתה הוקמה, סיפר לי שחלק ניכר מזמנו מוקדש לתקשורת פנים ארגונית ולשכנוע של מנהלים בארגון בחשיבות הנושא. "צריך להיזהר שלא ליצור תחושה כי זו חובה שהונחתה מלמעלה על ידי ההנהלה, למרות שיש לי גיבוי מלא שלה", אמר.
העשייה בתחום צריכה לבוא מתוך רצון כן ואמיתי. לכן בעל תפקיד כזה, האמור לקדם תחום חדש בארגון צריך מגוון כישורים – תקשורתיים ויזמיים.
קצנשטיין אומרת כי אין לטעות ביזם הפנים ארגוני, אין הוא דומה לממציא או לחוקר ומפתח "אלא מי שלוקח אחריות על הפיכת חלום למציאות עיסקית".
זה מה שמוטל על מקימי היחידה לאחריות חברתית, להפוך את העשייה בנושא לכזו שתיתפס כחלק מהמציאות עסקית. לדבר שלא רק צריך לעשותו אלא גם כדאי לעשותו. לכן צריך לשכנע את אנשי הארגון בנחיצותו – משימה, שכפי שמגלים אנשי האחריות התאגידית, איננה קלה כלל ועיקר.
