בתחילת השבוע נוכחתי בטקס מרשים שאורגן על ידי חברת שירותי המידע דן אנד ברדסטריט, ובו חולקו פרסי הוקרה לארגונים מצליחים.
שלא כמו בשנים קודמות, בהן חולקו הפרסים למנהלים מצליחים הפעם הוענקו הפרסים לכלל עובדי הארגון. על כן, לקבלת הפרס עלו לבמה עלו בכל פעם לא רק המנכ"ל, אלא גם שני עובדים מצטיינים.
בלטה בעיני העובדה שבחלק לא מבוטל של הארגונים העובדים המצטיינים היו בעצם מנהלים ואפילו מנהלים בכירים, מהנהלת הארגון. אפילו סמנכ"לים היו ביניהם.
גבירותיי ורבותיי. לא בוחרים מנהל כעובד מצטיין. עובד הוא עובד ומנהל הוא מנהל.
בחירה של עובד כמצטיין היא ביטוי של הוקרה על עשייה מעל ומעבר, היא מאפשרת לא רק למי שעובד בסביבתו של המצטיין, לראות את ביצועיו המוצלחים ואת מידת ההשקעה שלו בעבודה.
הבחירה היא תגמול נוסף למי שלא ניתן לתגמל אותו בתשלום כספי גבוה על עשייה מעל ומעבר, היא ביטוי של הוקרה למי שעבודתו לא תמיד מרתקת, ולמרות זאת הוא עושה אותה בדרך מעוררת כבוד.
זה לא המקרה של מנהל. עשייתו של מנהל חשופה הרבה יותר, התגמול הכספי שלו גבוה יותר. במרבית המקרים, העבודה שלו מעניינת יותר והוא לא זקוק למקדם מוטיבציה נוסף.
לכן, מנהלים יקרים, אם אתם רוצים לתת הוקרה נוספת למנהלים, זה טוב ויפה, תנו להם אותה במסלול בחירה נפרד, שגם בוחן פרמטרים שונים. את התואר עובד מצטיין כדאי להשאיר לעובדים.
