לפני כשלושה חודשים יצאתי נגד חוק הסופרים המבקש להתערב ביחסי המסחר שבין רשתות הספרים, לקוחותיהן והוצאות הספרים.
ציינתי גם כי הסופרים אינם יכולים לבוא בטענה לרשתות הספרים אלא רק להוצאות הספרים, עמם יש להם קשרי עבודה.
אך הנה עולה כעת הצעת החוק שגם מבקשת לקבוע כי שכרו של סופר, כתמלוגים, לא יקטן מ – 7% מהמחיר המומלץ לצרכן של כל ספר שיימכר. במילים אחרות, למבצעי מכירה לא תהיה השפעה על גובה הכנסתו של הסופר מכל עותק שיימכר.
זהו פתרון ראוי, כמוהו כחוק שכר מינימום לסופרים. הוא גם מקעקע את אחד הטיעונים המרכזי נגד מבצעי המכירה, הפגיעה בשכר הסופרים העבריים.
החלטה כזו אינה צריכה לשנות את תמחורם של הספרים ואת מדיניות ההמחרה של המבצעים השונים. אם מחירו המומלץ של ספר ממוצע הוא כ – 80 ₪ (שהם כ- 70 ₪ לפני מע"מ) אזי תגמול הבסיס של הסופר במחיר מלא עומד על כ – 5 ₪ לעותק שנמכר (7% מ – 70 ₪). מכאן, שבמצב הקיים, מבצע המעניק לקונים הנחה של חצי מחיר מזכה את הסופר רק ב – 2.5 ₪. מבחינתה של ההוצאה לאור משמעות השינוי המוצע הוא תוספת עלות של 2.5 ₪, תוספת עליה גם תוכל להתמקח עם רשת ההפצה. מבחינתו של הסופר מדובר בהכפלת שכרו. זה הוגן.
לא צריך חקיקה
רק חבל שיש צורך בהתערבותו של המחוקק. יוזמה כזו, לשריון הכנסה בסיסית לסופרים עבריים, הייתה צריכה להיות פריו של שיתוף פעולה והסכמה בין הוצאות הספרים לרשתות ההפצה. יוזמתם של המחוקקים מציגה את שניהם באור לא מחמיא. בבחינת "אם אתם לא דואגים לסופרים אנחנו נעשה זאת". במקום לשלוח לוביסטים למסדרונות הכנסת צומת ספרים והתאחדות הוצאות הספרים צריכות היו לעשות את הדברים הנכונים שימנעו את הצורך בחקיקה, לפחות בנושא זה.
לטעמי, גם הבעלות הצולבת של הוצאות ספרים על רשתות הפצה לא מצריכה חקיקה, די בחוקים הקיימים, רק צריך להחליט להפעילם. יש חוק הגבלים עסקיים ויש ממונה על הגבלים עיסקיים. אם הממונה סבורה שיש בשוק הפצת הספרים דואופול, או שהוצאה מסוימת מנצלת באופן לא הוגן את שליטתה באחת משתי הרשתות, שתפעל לתיקון המצב. אם אינה עושה זאת שיואילו הנפגעים (כמו הוצאות ספרים אחרות) לתבוע ממנה לעשות לתיקון המצב. אם צריך, גם באמצעים משפטיים. יש כלים להתמודדות, צריך רק להפעיל אותם, ובשיקול דעת.
