בשבוע שעבר ערך "מכון אלי הורביץ לניהול אסטרטגי" ערב עיון שעסק בפעילותן של חברות רב-לאומיות בישראל. הלכתי לשמוע מה אומרים המנכ"לים בישראל של מוטורולה ושל גוגל. הראשונה, חברה ותיקה וממוסדת שפועלת בארץ עשרות שנים. השנייה… מייסדיה עוד לא נולדו כשמוטורולה החלה לפעול כאן.
שמעון דיק, מנכ"ל מוטורולה ישראל סיפר על השינוי שהתרחש בחברה בשנת 2011: מוטורולה פוצלה לשתי חברות: "מוטורולה מוביליטי" שפיתחה מוצרים לצרכנים פרטיים כמו טלפונים סלולריים ונמכרה לגוגל תמורת 12 מיליארד דולר; ו"מוטורולה סולושנס" שעובדת בעיקר מול לקוחות מוסדיים מנוהלת כיום על ידי דיק ומעסיקה כ-1200 עובדים. "עלויות מהנדסים במרכזי פיתוח בארצות כמו הודו," סיפר דיק, "נעות סביב 45 אלף דולר בשנה. בארה"ב העלות היא פי שלושה, ובישראל העלות מתקרבת לזו שבארה"ב."
"אז למה כדאי לחברה לפעול בישראל?," שאל וענה דיק, "בגלל המוחות." הוא סיפר כי בחברה מייחסים חשיבות רבה גם ליכולותיה של ההנהלה המקומית. לכן נקבע כי היא תנהל גם את הפעילות ב-44 מדינות באפריקה. לדבריו, "יעד צמיחה שקבעה הנהלת החברה, של 5.5%, לא יושג בשווקים רווים אלא בשווקים מתפתחים כמו אפריקה". דיק הוסיף ואמר כי "תנאי להשגת תשואה על מניות מעבר למחיר הכסף הוא הגדלת מחזור ורווח. מי שמצליחות בכך הן חברות שמובילות בתחומים שהם בליבת העיסוק שלהן".
מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, אמר ש"חברות רב לאומיות מגיעות לישראל בגלל נגישות למשאב האנושי ובגלל הקירבה למשתמשים שלהן".
הוא סיפר על מחקר של חברת הייעוץ מקינזי שמצא כי 6.4% מהתל"ג בישראל מקורו באינטרנט. היקף כזה מציב את ישראל כמספר אחד בעולם. לדבריו, כלכלת האינטרנט צומחת בקצב כפול מהכלכלה המסורתית.
על עוצמת ההנהלה המקומית אמר: "כמו במוטורולה, גם לסניף הישראלי של גוגל יש שליטה על ארצות אחרות. בשנים האחרונות מתפתח בישראל טאלנט ניהולי שצבר ניסיון בחו"ל, או הקים סטרט-אפים שהשתלבו בחברות רב-לאומיות. אולי אלו יהיו מי שיהפכו את חברות ישראליות לחברות רב-לאומיות."
ברנד אמר כי "הכישרון הטכנולוגי הוא לא רק תוצר של מערכת החינוך, אלא גם של התרבות הישראלית המונחית לשאול שאלות ולשפוט את מה שעושים. זו גם תרבות שמאפשרת להיכשל בלי ליצור סטיגמה של לוזר. כשאין תרבות כזו קשה לפתח תרבות של חדשנות כי פרויקטים בתחום הטכנולוגי עתירי סיכון. אם לא מקבלים את העובדה שהכישלון הוא חלק מההצלחה, אין חדשנות."
"גוגל," אמר, "פועלת בעולם התחרותי הכי אכזרי שיש. היא חייבת חדשנות ומוכנה להקריב הרבה כדי למקסם חדשנות. למשל, הנכונות שעובד יקדיש יום בשבוע בכל תחום שהוא רוצה לקדם. ברורה לכם מה המשמעות מבחינת מנהל שיום בשבוע צריך לוותר על עובד. מה גם שרוב היוזמות הללו נכשלות. אבל מהם גם באו הצלחות גדולות כמו 'גוגל EARTH' ו'ג'ימייל'.
ברנד סיפר גם על המבנה הארגוני השטוח של החברה שמשמעו" … שמנהל יכול להיות מופקד על 50 איש. כך שאם כל עובד ירצה פגישה שבועית עם המנהל, זה יהיה הדבר היחיד שהמנהל יעשה. אבל המטרה היא לא לנהל את העובדים, אלא רק לתת להם הנחיות. כדי לייצר חדשנות צריך לנטרל את המיקרו-מנג'מנט.
מהקהל שאלו את ברנד על הביקורת המוטחת בחברות כמו זו שהוא מייצג על כך שכמעט ואינן משלמות בארץ מיסים. "כללי המשחק הם כאלו." השיב ברנד, "שרוב המס משולם בארץ המקור של החברה, במקרה שלנו בארה"ב. אם רוצים לשנות את זה שישנו את החוקים."
מו"ל העיתון כלכליסט, יואל אסתרון, שדיבר בפנל שנערך לאחר מכן, לא אהב את תשובתו של ברנד.
"זו תשובה מיתממת," אמר, "גוגל נוקטת בתרגילי מס יצירתיים. חוץ מזה היא חיה על התוכן שאנחנו מייצרים ולא משלמת עבור זה. בצרפת הממשל אילץ את גוגל לפצות את יצרני התוכן."
שוב פעם אנו חוזרים לרגולטור.
