המשבר שנוצר בעקבות החלפת המנכ"לים בטבע הוא בעיקרו תקשורתי, והתרכז בעיקר ב"איך שהדברים נראים" ולא בדברים מהותיים. הביקורת היתה לא פרופורציונלית בגלל נטיית התקשורת לצבוע את הדברים בצבעים עזים יותר ממה שהם באמת.
אחת הסיבות המרכזיות לכך שאנשים טובים אינם מצטרפים לפוליטיקה היא שאינם מסוגלים לשקר קבל עם ועדה. זה לא שפוליטיקאים הם בהכרח שקרנים מלידה – כללי המשחק מאלצים אותם לעיתים לשקר כדבר שבשגרה.
אחת הדוגמאות הבולטות ביותר שרווחה בעיקר בשנים עברו, כשהאינפלציה הייתה גבוהה, בוטאה באמירה המיתולוגית של שרי אוצר לדורותיהם ש"בקרוב לא יהיה פיחות", ולמחרת היה מבוצע פיחות נאה. או שראש הממשלה אומר לעמו מבלי למצמץ שלא ניפגש עם אישיות סורית בכירה, אבל הוא כן נפגש אתה.
האם ראש ממשלה יאמר את האמת ויטרפד את המגעים החשאיים? ושר האוצר יאמר שיהיה פיחות וינטרל חלק ניכר מהשפעתו? ניתן להבין את זה, ובכל זאת, לא כל אחד מסוגל לומר לא אמת, ועוד בפני הציבור הרחב.
אך מנהלים בכירים רבים, כולל אלו שחוששים מכניסה לפוליטיקה גם מהסיבה שציינו לעיל, עוסקים גם הם בפוליטיקה. הרי היכן שיש אנשים וקיימת עוצמה שם גם רוחשת לה הפוליטיקה – אמנם פוליטיקה ארגונית, אבל עדיין פוליטיקה, על מרבית מאפייניה המוכרים מהפוליטיקה השלטונית.
כללי המשחק של הפוליטיקאים ידועים ומוכרים. משום כך תדמית היושרה של מרבית הפוליטיקאים, בעיקר אלו המוצבים בתפקיד ביצוע כמו שרים, היא לא בשמיים. גם בקרב המנהלים הבכירים במשק יש כאלו שהתדמית שלהם כאנשים בעלי יושרה היא טובה יותר, ויש כאלה עם תדמית יושרה טובה פחות. לא פעם היא פועל יוצא של מידת החשיפה שלהם או של אירועים שאמורים להימצא בשליטתם.
אלי הורביץ הוא אולי המנהל המוערך ביותר במשק הישראלי. הוא נתפס כמי שעשה את טבע למה שהיא תוך יצירת תרבות ארגונית של הגינות, פתיחות, יושר ואמירת אמת. אפילו ממשפטו המפורסם מלפני מספר שנים בפרשת פרומדיקו נחלץ כמי שאולי טעה טכנית אך בודאי לא כמי שניסה להוליך שולל. תדמיתו, כנראה שבמידה מרובה של צדק, היא ללא פגם.
והנה, בגיל 73, לאחר שזכה בכל כיבוד אפשרי ונהנה כמעט מכל סופרלטיב שניתן להעלותו על הדעת, עומד אלי הורביץ ומסביר בנחרצות כי החלפתו של המנכ"ל היוצא של טבע, ישראל מקוב, במנכ"ל הנכנס, שלמה ינאי, היא חלק מתהליך מסודר, טבעי ומתוכנן מראש.
מנגד באים עיתונאים כלכליים, כאלו שיש להם גם מקורות בטבע עצמה, ולצידם אנליסטים החוקרים את החברה וביצועיה מקרוב, וטוענים שאין אלו הם פני הדברים. שהמהלך לא נראה מתוכנן, ושתולדתו במשבר בהנהלה. האם אלי הורביץ המיתולוגי לא מדייק באמירותיו הנחרצות, או שכל האחרים טועים?
האמת, כמו בהרבה מקרים אחרים, נמצאת לדעתנו אי שם באמצע. העיסוק בסופו של דבר היה בעיקר ב"איך שהדברים נראים" ולא בדברים שהם באמת מהותיים.
העובדה שאלי הורביץ, מעין אב מייסד, כיהן בתפקיד המנכ"ל קרוב ל-30 שנה אינה מחייבת את ממשיכיו, בודאי לא את מקוב, אשר כבר בעת שמונה לתפקידו גילו היה מעל 60. מינוי מנכ"ל בגיל כזה מהווה הצהרה מפורשת כי זהו מינוי לפרק זמן לא ארוך, מעין שלב ביניים בין מנהלים מדורו של הורביץ למנהלי הדור הבא.
מינוי של מקוב, ממשיכו הטבעי לפרק זמן מוגבל (ולו רק בשל גילו), איפשר להורביץ להתמנות ליו"ר החברה וככזה להוביל את אחד המהלכים החשובים ביותר של יו"ר דירקטוריון, בחירת מנכ"ל מתאים לחברה.
קשה לנו מאד, עד בלתי אפשרי, להאמין שאלי הורביץ אינו מדייק בעובדות כאשר הוא אומר שתהליך איתור מנכ"ל חדש לחברה החל עוד ב-2004. אנו גם נוטים להאמין לאמירתו כי מלכתחילה העדיף מנכ"ל חיצוני כדי להוביל שינויים. זו כמובן אמירה נכונה לכשעצמה. לא צריך להיות מומחה לניהול כדי להבין, למשל, שנוח יותר לבטל יחידה ארגונית ואפילו לשלוח את מנהלה הביתה כאשר אתה כמנכ"ל אינך מכיר אותו, לעומת מצב בו ניהלת איתו קשרי עבודה במשך שנים.
ה"פתאומיות" היא שיצרה את ה"משבר", שהוא בעיקרו תקשורתי. היא נבעה בעיקר מהעובדה שמקוב רצה להמשיך עוד שנה עד לפרישתו, ואלי הורביץ מצדו לא רצה ישיבה ארוכה מדי על הגדר. אי ההסכמה ביניהם הביאה להדלפה טרם עת, וקבעה רק את מועד ההכרזה על מינוי המנכ"ל.
לסיכום, הורביץ כנראה חשב להחליף מנכ"ל, שקל כנראה ברצינות להביא מנכ"ל חיצוני וסביר להניח גם כי חשב להודיע על כך בצורה מסודרת מספר חודשים מראש.
לכן, אלי הורביץ לא אומר דברים לא נכונים וגם התקשורת והאנליסטים נותנים פרשנות סבירה על איך שהדברים נראים. הביקורת הלא תמיד פרופורציונלית על התרחשות מעין זו נובעת גם משום שבתקשורת, כמו בתקשורת, צובעים לעיתים דברים בצבעים עזים יותר ממה שהם באמת, וכנראה גם משום שמטבע מצפים למשהו אחר.
