בשבוע שעבר אמר מנכ"ל בזק שכאשר יש פחות מנהלים העסק עובד יותר טוב. לעומת חברות עסקיות, ממשלת נתניהו ניפחה את עצמה, תיגמלה ומינתה ללא צורך שרים וסגני שרים. בכך פישל ביבי כבר במשימתו הניהולית הראשונה
הרכבה של הממשלה הוא מקוויאליזם צרוף בצורתו הלא מתוחכמת. יש בו קומבינות ותועלתנות, אבל כאלו שלא הוסוו באלגנטיות.
בשבוע שעבר סיפר אבי גבאי, מנכ"ל בזק, כי בתוך שנתיים צומצם מספר המנהלים כפופי הסמנכ"לים בבזק מכ-250 לכ-60. לדבריו, המהלך לא רק צמצם הוצאות שכר ותקורה, אלא בעיקר שיפר את תהליכי העבודה. גבאי, שנשא דברים בכנס משאבי אנוש של המי"ל, ציין במפורש כי כאשר יש פחות מנהלים העסק עובד יותר טוב.
התחרות מחייבת את הארגון להשתפר ולהשתכלל אם חפץ חיים הוא, אבל ממשלת ישראל לא מצויה בתחרות, קהל הלקוחות שבוי, המונופול מוחלט ועל כן ניתן להתנהל בצורה ביזארית. מתנה נאה קיבל עם ישראל לקראת חג הפסח, נפתח האריזה ונבחן מה בתוכה.
מינויים פוליטיים
צחי הנגבי נשפט והורשע ואהוד אולמרט עומד לפני משפט על מינויים פוליטיים. אבל מה עשה ביבי אם לא מינויים פוליטיים במשמעותם הברורה ביותר? רק שלביבי מותר כי זה חוקי, אבל זה לא פחות מסריח.
מה מאפיין מינוי פוליטי מהסוג עליו נשפטים ומורשעים בכירי הפוליטיקאים שלנו? למקורב שביקרו חפצים מעניקים תפקיד שבצידו הטבות. המינוי לא נעשה בעקבות תהליך בחירה מסודר, או שהאדם לא תמיד מתאים לתפקיד, או שלא הכי מתאים לתפקיד, או שהתפקיד מיותר. במילים אחרות: הממנה משחד את המקבל באמצעות כספים ציבוריים, תוך פגיעה בתפקוד המערכת הציבורית – חטא נוסף על פשע.
בבנק הפועלים המפקח על הבנקים עיכב מינוי מנכ"ל על הרבה פחות מכך, אבל מי יעצור את ביבי? לא כנסת מוחלשת ולא תקשורת שמחר תעבור לנושא החם הבא. העם הרי לא יפגין, הוא עייף. שרון כבר אמר כי "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". ביבי שינן היטב כלל זה.
כבוד עצמי
כאשר מנהל, כאיש פוליטי, מקבל אחריות לתחום פעילות מסוים שאין בצדו תקציב וסמכויות של ממש, וברור לכול כי כל כולו נועד כדי לסדר לו ג'וב זו – הרי פגיעה בכבודו העצמי ככול שיש לו כזה. אולי חלק משרינו החדשים לא שמו לב לכך שזהו המסר. מה באמת יעשה השר בלי תיק האלוף לשעבר יוסי פלד? מה תעשה אורית נוקד בתמ"ת? תיקח סמכויות מפואד. תפריע למנכ"ל?
אף אחד מכל האנשים האלה לא קם ואמר "התפקיד שניתן לי מיותר. הפיצול הארגוני שכביכול ייעשה לא באמת נדרש". כל אחד נטל ללא בושה נתח מעוגת שלטון. מה קורה לאנשים, חלקם מכובדים כשלעצמם, בדרך הפיכתם לפוליטיקאים? הם בכלל מודעים למחיר שהם משלמים?
אפס באיוש
מנהל שהיה מאייש בדרך זו את המערכת עליה הוא מופקד היה עף מתפקידו תוך יום מלווה בקריאות בוז. שרים שאינם מתאימים לתפקידם, אחרים שלא באמת רוצים בתפקיד ורואים בו ברירת מחדל, וזה לצד סירבול נורא ובזבוז בתקופה כלכלית קשה.
אילוצים של בניית קואליציה הוא לא טיעון ענייני. תמיד אפשר לשים את המפתחות על השולחן ולהגיד "אינני מוכן להרכיב הרכב טלאים בלתי אפשרי שכזה". ביבי פישל כבר במשימתו המשמעותית הראשונה, ואנחנו נשלם.
ומילה על שר החינוך המיועד
אחד האחראים המרכזיים למרקחת הזאת הוא שר החינוך המיועד, עו"ד גדעון סער, ששימש כמביא ומוציא מרכזי בתהליך גיבוש הקואליציה, והממשלה המנופחת והמיותרת שעוצבה בעקבותיה. מה ילמד ממנו הנוער על ניצול ראוי של משאבים, על מינהל תקין, על יושרה, על צדק, על היגיון? מה מהדברים האלה מנחיל שר החינוך כבר עם כניסתו לתפקיד? כלום, שום דבר.
