מעסיקים צריכים להבין כי הענקת הטבות ואף שכר ראוי אינה פוטרת אותם מהענקת יחס אנושי; מרבית העובדים יסכימו להפחתה בהטבות אם זו תגרום לארגונים להעניק להם יחס אישי טוב יותר ללא קשר עם תנאי העבודה מהם הם נהנים
המחויבות לתשלום שכר מינימום, לתשלום שכר עודף עבור שעות נוספות ושאר מחויבויות שמקורן בחוקים שנועדו לשמור על זכויות העובדים, – כל אלה מתמקדות בתחומים הכלכליים המרכיבים את מערכת יחסי העבודה הפורמליים. חוקים אלו מסייעים למי שנזקק לכך לחפש את המטבע מתחת לפנס, משום שקל יחסית לבחון ולמדוד אם הוראותיהם קוימו על יד המעסיק.
לעומת זאת, קביעת כללי המשחק ובחינת דפוסי התנהלות הולמים בתחום היחס האנושי אותו מחויב המעסיק לתת לעובד, בכל תנאי – גם אם סרח והוחלט כי יש לפטרו, כמעט שאינן זוכות להתייחסות מצדו של המחוקק, אלא רק בעקיפין. זאת, לא משום שהן חשובות פחות, אלא רק משום הקושי לאמוד את המידה בה הן מיושמות.
כפי שמעסיק חייב לשלם לעובד את שכרו, כך חייב הוא להעניק לו יחס אנושי הכולל שמירה על כבודו כאדם. מבחינה ערכית, הענקת יחס אנושי אינה שונה מהחובה לשלם שכר מינימום. הרי גם לפני שנחקק חוק שכר מינימום, תשלום שכר ראוי היה חובה מוסרית, רק שלא הכל מילאו אותה.
גם כיום, יש להודות, לא כל המעסיקים ממלאים את הוראת החוק בהקשר זה. עם זאת מעסיקים רבים אחרים כן יישרו קו על פי הוראות החוק, מפחד מפני תביעה משפטית או מתוך חשש למוניטין שלהם. כיום ארגונים תובעים מקבלני כוח האדם עמם הם עובדים להציג הוכחות לתשלום שכר ראוי לעובד.
"מורידים את השמים" עבור העובדים
כיום ארגונים רבים נותנים יחס ראוי לעובדים רבים, אך בעיקר לעובדים שיש להם ביקוש בשוק העבודה. סיפורים על מקומות עבודה כמו גוגל, שכביכול "מורידים את השמים" עבור עובדיהם, מתפרסמים חדשות לבקרים. אך גם עשייה זו למען העובדים מתמקדת במקרים רבים במישור החומרי – נופש, אוכל טעים, חדר כושר משוכלל ועוד. דברים שאפשר לראות ולחוש אותם, וכן, גם לדווח עליהם.
כל אלו הם פעולות חשובות כשלעצמן, ואם נצרף אליהם מערכות של פיתוח קריירה ועיסוקים מעניינים, הרי שנמצא שהם מתקיימים במקומות עבודה הנחשבים לטובים וראויים. ואולם עדיין אין די בכך, משום שאין בכל אלו כדי לענות על הצורך של האדם ביחס אנושי, אכפתי ומתחשב. גישה כזו חשובה לעובד יותר מכל חדר כושר.
סביבת עבודה לוחצת לאורך זמן, תביעה מתמדת לשיפור ביצועים, נזיפה וביקורת על אי הצלחה והפגנת פנים זעופות כלפי עובד; כל אלו, אם הם חלק מחיי העבודה השוטפים של העובד, נגועים בכשל מוסרי. הבעיה היא שקשה לאבחן מצבים אלו משום שמקורם לא במדיניות ארגון, אלא אולי בתרבות ארגונית או באופיו של מנהל זה או אחר.
אין ארוחות חינם
כאשר מקומות עבודה הנחשבים לטובים מעניקים שלל הטבות לעובדים הם רוצים תמורה, ואף תובעים אותה. זו אמורה לבוא לידי ביטוי בהשקעה רבה של העובדים, הן של זמן, הן של כישורים והן של תעצומות נפש. ארגון המעניק לעובדיו הטבות רבות יצפה באופן טבעי לתוצאות ויחוש כי הוא רשאי אף לתבוע אותן במפגיע, גם אם הדרישה תנוסח בנועם. במקרים רבים, בשל הלחץ במעלה ההיררכיה הארגונית, היא אף לא מנוסחת בנועם.
מעסיקים צריכים להבין כי הענקת שלל הטבות לעובדים ואף שכר ראוי אינה פוטרת אותם מהענקת יחס אנושי לעובדיהם. עליהם לחייב את המנהלים לפעול בדרך זו וכמובן ליצור סביבת עבודה שתאפשר למנהלים לפעול כך. מרבית העובדים יסכימו להפחתה בהטבות המפליגות, אם זו תגרום לארגונים להיות פחות תובעניים ולהעניק להם יחס אישי טוב יותר, ללא קשר עם תנאי העבודה מהם הם נהנים.
