בעבר נטו מנהלים להותיר את השטח למנהלים הישירים, אך כיום הם למדו להכיר ביתרונות הקשר הישיר עם העובדים והירידה לשטח תופסת תאוצה. מנכ"ל המשביר לצרכן: "מהעובדים אתה שומע את הטיפים הכי טובים"
"אני מגיע ללא התראה לסניף ושומע את העובדים בשטח. מהעובדים אתה שומע את הטיפים הכי טובים". כך אמר רמי שביט, מנכ"ל המשביר לצרכן, בכנס השנתי של חברת אביב ניהול והנדסה שנערך בשיתוף "הארץ כנסים".
"קחו לדוגמה את מחלקות כלי הבית בסניפים השונים", הוסיף שביט. "מגיעים אליהן סירים בגדלים שונים, אבל בפריפריה מבשלים בעיקר כמויות למשפחות גדולות, ואין שם כמעט ביקוש לסירים קטנים. לעומת זאת, מי קונה סירים גדולים באזורים הצפוניים של גוש דן? כמעט אף אחד. מידע כזה אתה מקבל רק מהשטח. למנהלי מחלקה בסניפים של המשביר לצרכן יש היום סמכות לא לקבל סחורה אם הם סבורים שהיא אינה מתאימה לקהל הקונים שלהן בסניף".
הירידה של מנהלים בכירים ללא התראה לשטח תופסת היום תאוצה. בעבר הייתה נטייה שלא לעשות כן ממגוון סיבות. מנהלים בכירים ראו עצמם כמי שעוסקים בעיקר באסטרטגיה, פתיחת שווקים חדשים וכדומה, ואת השטח הותירו בידי מנהלי התפעול.
הריחוק יצר הילה מסתורית
סיבה נוספת הייתה סטטוס. הריחוק שלמנהלים בכירים מהשטח יצר סביבם הילה מסתורית שמיצבה אותם כמורמים מעם. אם כבר הגיע מנהל בכיר לסניף (בדרך כלל מלווה בפמליה), לווה הדבר בהתרגשות גדולה ובהכנות רבות של עובדי הסניף. תקשורת אמיתית של הבכיר עם העובדים לא הייתה שם.
סיבה שלישית הייתה אי רצון לתת תחושה למנהלים בסניפים כי עוקפים אותם ומגיעים אל עובדיהם מעבר לראשיהם. הרי הגעה פתאומית כזו של המנכ"ל לסניף, אם אינה מבוצעת כראוי, בהחלט עשויה לגרום לתחושה כזו.
בני גאון מספר כי עוד בשנות השמונים נהג כך כמנכ"ל הקואופ. הוא היה נכנס לסניף לבדו, ללא הודעה מוקדמת, ניגש לירקן "בלי אף אחד מסביב, ואומר לו 'כל הכבוד'". לדעתו, לא כל מנכ"ל יכול לסגל לעצמו דרך פעולה כזו אם היא לא מצטיירת כאמינה, כי "אי אפשר להעמיד פנים" (מתוך ראיון עם בני גאון המופיע בספר 'מטבע לצ'ק פוינט' – נכתב על ידי הח"מ).
אך כיום אין אלו פני הדברים, ולא רק אצל רמי שביט או בני גאון. מנהלים רבים נוקטים בדרך זו כדבר שבשיגרה, תוך שהם רואים בעיקר את היתרונות הגלומים בה.
להבחין בין בירור להנחייה
אחד ממנכ"לי חברות ההיי-טק אמר לי כי בדרך זו הוא מקצר הליכים. "אם אני רק רוצה לברר משהו, אני לא אתחיל לחפש את המנהל של מי שאחראי לתחום", הוא אומר. "אבל חשוב לעשות את זה נכון. קודם כל צריך להבחין בין בירור להנחייה. אני לא אתן הנחייה לעובד שאינו כפוף לי. אם כך אנהג זו תהיה עקיפה לא נכונה של המנהל שלו. לא צריכה להיות כל בעיה עם דרך פעולה כזו אם בארגון יודעים שאלו הם כללי המשחק".
לדברי המנכ"ל, "זה לא רק קיצור ההליכים, אלא כך אני גם מקבל את מידע באופן בלתי אמצעי. זה גורם לכך שהמנהלים הכפופים לך יודעים שאתה יכול להגיע לכל עובד, שאתה בשליטה, מבין ויודע מה קורה בארגון ואי אפשר למכור לך לוקשים".
עובדים רואים בחיוב דרך פעולה זו. בני גאון אומר שזו אחת הדרכים ליצירה של גאוות יחידה. רמי שביט מספר כי מניסיונו גישה כזו נותנת לעובדים תחושה כי הנהלת החברה קשובה להם ועל כן רמת מחויבותם למקום עבודתם ולהצלחתו עולה בהתאם.
המנכ"ל אומר כי כך העובדים חשים שיש מודעות לעשייתם. התנהלות כזו מונעת תחושות כי הנהלת החברה יושבת במגדל שן וכלל אינה מודעת לקיומם. "דבר נוסף הוא שעובדים גם אוהבים את העובדה שיש מישהו שמפקח כראוי על המנהל שלהם", הוא אומר.
מנהל בכיר ש'יורד' לשטח ומגלה עניין אמיתי בנעשה אצל עובדי החברה משדר מעורבות, חריצות ואיכפתיות. גישה כזו מחזקת תחושות חיוביות אצל עובדים ומנהלים כלפי הארגון. עם זאת, עליו להיזהר שהדבר לא יצטייר כ'אמבוש' למנהל בשטח, אחרת נקיטה בדרך זו תייצר מתחים מיותרים בכל רובדי הארגון.
