'חוק הקופאיות' שנחקק השבוע ושורה נוספת של חוקי עבודה, המגנים על העובדים, עושים חסד עם מנהלים בעלי יכולת ניהול דלה. העקרונות ההומניטריים שמאחורי החוקים משתלבים יפה גם עם הצרכים הניהוליים
אז כעת יש לנו גם 'חוק קופאיות', הניצב לצדם של עוד הרבה חוקים נוספים שנחקקו במהלך השנים. שחלקם הנכבד היה הופך למיותר אם רוב המנהלים היו באמת יודעים לנהל, ואם רוב הארגונים היו מנוהלים על ידי מנכ"לים בעלי השראה שאינם מביטים רק לטווח הקצר.
חלק ניכר מחוקים אלו היה הופך למיותר לו רוב המנכ"לים והמנהלים היו משלבים בחזונם הניהולי גם ערכי התנהגות ניהולית, אשר לא בהכרח מתנגשים עם השיקולים העיסקיים או התפעוליים פרקטיים, אלא להיפך – תורמים להשגתם.
כי מהו באמת המסר העומד מאחורי חקיקתם של חוקי עבודה כמו 'חוק הקופאיות', חוק שעות עבודה ומנוחה, החוק למניעת הטרדה מינית, חוק שכר שווה לעובד ולעובדת ועוד חוקים רבים אחרים? הרי זה מסר פשוט להבנה (ואולי קצת קשה ליישום): "התנהג עם העובדים שלך בכנות, בכבוד, ביושר, בהתחשבות".
החוק מבקש לקבע בדרכים מעשיות עקרונות הומניטריים. זכויות האדם הן העומדות בפניו, לאו דווקא איכויות הניהול, אבל אלו משתלבים יפה גם עם הצרכים הניהוליים.
ארגונים מחפשים כל העת ליצור מוטיבציה אצל עובדים. הם תרים אחר דרכים לשמר בארגון את הטובים שבעובדים. רבים מהמנהלים יודעים שגורם הנעה מרכז הוא היחס לעובד כאדם. אך למרות זאת מנהלים רבים מדי מתייחסים לעבודה כאל עוד משאב ארגוני ושוכחים לעיתים כי מדובר באדם שיש לכבדו.
אי מתן אפשרות לעובד לבחור אם לעמוד או לשבת בעת מתן שירות יש בה משום פגיעה בכבודו. באי מניעה נחרצת של הטרדה מינית יש משום פגיעה בכבוד האדם. עיכוב שכר הוא פגיעה בכבוד האדם, הצריך להתחנן לקבלת שכרו במועד. העמדת קיטון עלוב כסביבת עבודה היא פגיעה בכבודו של העובד.
מנהל ראוי לא צריך להידרש לחקיקה כדי להבין זאת. לא רק משיקול מוסרי אלא כאדם מעשי, הרוצה בהצלחת היחידה או הארגון עליו הוא מופקד. הוא ממילא ימנע מלנהוג בדרך זו, בידעו כי כל אלו פוגעים באיכות העבודה.
החוק המבקש להגן על העובד נועד גם לשרת את אותם מנהלי יחידות ומנהלי ארגונים בעלי יכולת ניהול דלה. הוא עושה עמם חסד וכופה עליהם לאמץ דפוסי ניהול ראויים.
בעשותו כן הוא מטיב עמם לא פחות מאשר עם העובדים עליהם הוא מבקש להגן. החוק בעצם מכריח את אותם מנהלים (בהנחה שהם יכבדו אותו, לאור רמת האכיפה הדלה במחוזותינו המעודדת את אי כיבוד החוק) לנהל טוב יותר את עובדיהם. הוא בעצם מלמד אותם, בדרך של כפייה, להעלות את סיכויי ההצלחה של היחידות והארגונים בראשם הם עומדים.
