סכסוך העבודה הממושך בבנק אינו מוצא פיתרון בעיקר עקב הגבלת חופש הפעולה של מנהלי המו"מ מול העובדים – על רקע סגנון הניהול הריכוזי של צדיק בינו
עולם הבנקאות בישראל כמרקחה. הבנקים הם מוסדות האמורים להיות חרישיים וסולידיים וצריכים להימצא הרחק מעין הסערה, אך אצלנו הם גודשים באופן שוטף את כותרות העיתונות הכלכלית. השעיות בכירים ועיצומים בבנק ישראל, העלאה מקוממת של עמלות, שכר מנהלים מופרז הזוכה לקיתונות של ביקורת וסכסוכי עבודה.
בין היתר בולט הבנק הבינלאומי, בו סכסוכי העבודה נמשכים ברציפות כבר כמעט שנתיים.
בטור קודם כבר ציינו כי מרבית סכסוכי העבודה במשק נובעים ממניעים לא ענייניים, וכל כולם חוסר ידע ויכולת לנהל בתבונה וברגישות מצבים עתירי קונפליקטים. אמנם בדרך כלל מדובר באנשים נבונים ומוכשרים, אבל מה לעשות וגם אצל אנשים כאלו לא פעם גוברת האמוציה על התבונה, הרגש על השכל.
הנה אתמול פורסם כי ראשי הוועד של הבנק הגישו תלונה במשטרה כנגד מנהלי הבנק משום שאיימו עליהם שלא יקודמו אם לא יופסקו העיצומים. נו באמת.
לאחרונה הוחלף יאיר יצחקי, מי שהיה סמנכ"ל משאבים בבנק ועמד בראש צוות המו"מ עם נציגי העובדים. הוא קיבל תפקיד אחר, שלא ידרוש ממנו לבוא במגע שוטף עם ועד העובדים. לאחר שנתיים של סכסוכים הגיעו בבנק להכרה שיאיר יצחקי, לשעבר ניצב במשטרה, הוא לא האיש המתאים לניהול המגעים השוטפים עם ועד העובדים.
אחת הבעיות המרכזיות הגורמות לסכסוך הממושך היא הטענה העולה בקרב מנהלי המשא ומתן בבנק כי חופש הפעולה שלהם מוגבל. סכסוך עבודה מצוי אמור להיפתר ברמת הסמנכ"ל האחראי על המשא והמתן, בעוד המנכ"ל מתערב בנקודת קריטיות בהן התהליך נתקע. אך לא זה המצב בבנק הבינלאומי, בו מקבל ההחלטות האמיתי הוא צדיק בינו, מבעלי הבנק.
בינו הדומיננטי מוביל מהלכים קשוחים כפי שעשה בחברה התעשייתית קניאל, מהלכים שלא תמיד נראים גם לאנשיו בשטח. דוד גרנות, המנכ"ל, הוא כנראה בנקאי מצוין אך לא הוא האיש (מי כן?) שיערער על סמכותו של בינו וייצא לעימות מולו, גם אם הוא חושב שגישתו של היו"ר קשוחה מדי. יאיר יצחקי היה רגיל לעבוד במערכת המושתתת על פקודות ומשמעת (וללא ועד עובדים!) ויוסי לוי, מחליפו, רק עכשיו נכנס לתפקיד ולומד את הנושא.
ביטוי מובהק למערכת ריכוזית זו היה המיפגש שנערך השבוע בין יו"ר ההסתדרות עופר עיני לצדיק בינו, בו סיכמו השניים כי 'יזורז תהליך המו"מ בדרך לפיתרון הסכסוך', כך דוברת הבנק.
אבל הרי ברגע שצדיק בינו נכנס לעובי הקורה, והפעם באופן גלוי, בנושא תפעולי כמו יחסי עבודה, משמעות הדבר היא בעצם אמירה שההנהלה לא מסוגלת לטפל בנושא.
יושבי ראש של בנקים כמו שלמה נחמה בבנק הפועלים, איתן רף בלאומי, שלמה זהר בדיסקונט או יעקב פרי בבנק המזרחי אינם מעורבים באופן שוטף במו"מ עם הועדים. הם לכל היותר דנים בדירקטוריון באישור ההסכם שאמור להיחתם עם נציגי העובדים. ההנהלה עוסקת במו"מ השוטף במסגרת טווח ויתורים סביר המוסכם עם הדירקטוריון.
אך בבנק הבינלאומי שונים פני הדברים והסיבה לכך היא אחת מהשניים: או שלהנהלת הבנק אין את היכולות הנדרשות לטיפול בסכסוך העבודה המתמשך, או שלא נתנו לה לטפל בנושא כמו שצריך. אנחנו נוטים להניח שהסיבה השנייה היא הסיבה העיקרית.
