ניהול: זו לא כניעה לוועד העובדים, זה ניהול נכון

בד בבד עם חלוקת הדיבידנד העצום של בזק לבעלי השליטה שלה נחתמו בחברת התקשורת הגדולה גם הסכמי שכר נדיבים המעניקים לעובדיה תוספות שכר, בונוסים ואופציות. ולצד אלו, הסכמי פרישה בתנאים מועדפים והעברה של מאות עובדים למעמד של עובדים קבועים.
למתבונן מן הצד, בעיקר אם הוא ציניקן, יכול הדבר להיראות כמעין מתן שלמונים לעובדים. מעין "אנחנו בעלי השליטה נמשוך דיבידנד משמעותי ואתם העובדים לא תצאו במחאה, כי גם אתם תשותפו בחגיגה".
בעל שליטה בר דעת מבין כי לעובדים במקרה כזה יש זכות לצאת במחאה; חלוקת דיבידנד משמעותי הוא לא רק עניינם של הבעלים, לעיתים דיבידנד מוגזם עשוי לפגוע בחוסנה של החברה, מקור פרנסתם של העובדים.

אבל ניתן להתבונן בהתנהלותה של בזק גם בעין פחות צינית ומתוך מבט מפוקח. כזה המצביע על התנהלות מקצועית ראויה שאינה קשורה כלל למשא ומתן עם העובדים. לפי תפיסה זו בזק הייתה צריכה לנהוג בדרך זו גם אם לא היה עומד מולה וועד עובדים בעל עוצמה.
זו פשוט הדרך הנכונה, לא לנהוג בחזירות אלא לתת לכולם ליהנות מפירות ההצלחה. כך יוצרים מחויבות, איכפתיות ומוטיבציה. כל אלו בונים תרבות ארגונית של הצלחה שממילא משביחה את איכותה של החברה וכמובן גם את ערכה הריאלי. כולם נהנים מכך.

אך בפועל, אטימות מוחין, בורות ניהולית וחשיבה לטווח קצר גורמת לבעלי שליטה והנהלות רבות שלא לנהוג בדרך זו. הם תופסים את הנתינה לעובדים כגריעה ממה שמגיע להם. הם אינם תופסים שחסכון בטווח הקצר עולה להם הרבה יותר בטווח הארוך. לכן, לעיתים, צריך וועדי עובדים – כדי שיובילו אותם לנקוט בדרך הניהולית הראויה, הטובה לשני הצדדים.

מאמר זה פורסם גם כאן: https://finance.walla.co.il/item/1771445

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שוקי שטאובר

שוקי שטאובר

חוקר, סופר, עיתונאי, יועץ ומרצה בתחומי ניהול, עבודה וקריירה

מאמרים נוספים מרחבי האתר שעשויים לעניין אותך

בחזרה לאותנטיות

הולכים ומתרבים המצבים בהם השוכר דירה במסגרת איירביאנבי לא פוגש את המארח. זה משאיר לו מפתח במקום מוסכם, ואם צריך מתקשרים בכתב או בשיחת טלפון.

סיור היסטורי קצר

ביקרתי בכמה מאתריה הבולטים של ולורה, העיר השלישית בגודלה באלבניה, בה הוכרזה עצמאות המדינה בשנת 1912. מוזיאון העצמאות הקטן, מספר את סיפורה של אותה שנה.

המסע לוולורה

בשעה רבע לאחת-עשרה רכשתי כרטיס נסיעה במיניבוס ארוך (25 מושבים) שעוד מעט ייסע ל-ולורה המרוחקת 181 ק"מ מסרנדה. השארתי במשרד הכרטיסים את הטרולי והלכתי לאכול