את שלושים וששה הקילומטרים המפרידים בין קורפו לסרנדה גמאתי באמצעות מעבורת עמוסת תיירים ששייטה לה כארבעים דקות עד שהגיעה ליעד.
לאחר בדיקת דרכונים מהירה נפלטתי לתוך חבורה של נהגי מוניות אלבניים שהציעו לי שרותיהם הטובים. העדפתי לשוטט רגלית גם משום שהגעתי זמן רב לפני שעת הצ'ק-אין, ובעיקר משום שלא היה לי מספר בית. אבל היעד היה מסומן במפות גוגל, כך שהיה לי כיוון כללי.
בעל הדירה, ג'ון, לא שעה לקריאותיי הכתובות והווקאליות. בנוסף, עם הנחיתה באלבניה נעלם לי האינטרנט מהסלולרי, עד היום טרם שב.
הגעתי קרוב מאד ליעד. ברנש בשם יוטי ראה אותי בוהה סביבי בתהייה וניסה לשכנע אותי באלבנית שוטפת להפסיק לחפש כי הדירה שלו יותר טובה. סקרן נגררתי אחריו לדירתו במעלה הגבעה (במצב כזה גם טוב שתהיה לי עוד אופציה) שנראתה על הכיפק. גדולה, משופצת עם נוף לים. אבל משום שכבר שילמתי מראש עבור דירתי המוזמנת, ומשום שהגעתי לפני הזמן, סברתי שיש לתת לה ולבעליה צ'אנס.
בסוף הדברים הסתדרו. ווי-פיי של קפה מקומי שיפר משמעותית את יכולות התקשורת שלי. ג'ון בסוף ענה לי ואף שלח את המנקה לאסוף אותי מנקודת ציון שהסכמנו עליה.
כל ההתרחשויות הללו קרו בקטע רחוב שאורכו כמאה מטרים.
[8/9/22]
