אתמול עם שחר ארזתי את מטלטלי המעטים ועזבתי את סלוניקי תוך שאני שם פעמיי אל העיירה ליטוחורו השוכנת למרגלות האולימפוס. נסעתי כשעה ורבע באוטובוס מפואר עם מקומות שמורים שהוביל אותי עד לפתח גסט האוזי הממוקם בכיכר המרכזית של העיירה. החדר הנעים והצנוע כולל טרסה עם נוף לאולימפוס.
ליטוחורו נחשבת לנקודת מוצא מצוינת לטרקים בפארק הלאומי אולימפוס. אני לא אטפס לפיסגה, אפילו לא אתקרב אליה, באשר זו גם קריעת תחת וגם סיכון לקשישון פריך וחסר ניסיון בהייקינג.
הבוקר עשיתי סיבוב קל בשביל שיורד מהעיירה אל תוך השמורה שבמרכזה מפכה נחל אניפיאס. כהרגלי, בהתחלה הלכתי בכיוון לא נכון (אין שילוט, סומכים עליך… ואם יש, אז לא מצאתי אותו). שוב הרווחתי מכך, משום שלפתע חצה את דרכי בשעטה עדר עיזים שבלסו כל מה שמסביבן.
האינטראקציה שלי עם הטבע החלה כבר בארוחת הבוקר על הטרסה, כאשר דבורה החלה לחוג סביבי. עצרתי את הסעודה והתעניינתי אצלה בנימוס מה היא רוצה ממני. תשובתה הייתה ברורה ומהירה, היא נחתה על שרידי ביצתי הקשה, ניסרה ברגליה מקטע מהחלבון בגודל של כמילימטר מרובע, חיבקה אותו חזק ועפה לה לדרכה, להביא המנחה למלכתה.
[8/7/22]
