השמדתה של קהילת יהודי סלוניקי על ידי הנאצים לא הייתה קטסטרופה שנחתה באבחת חרב פתאומית על הקהילה המפוארת של יהדות ספרד, קדם לה אסון שהתרחש בשנת 1917, ערער מאד את חוסנה, וסימן את תחילת שקיעתה עד ל"פתרון הסופי" המר.
בשנת 1917 ניכרו בסלוניקי השפעות מלחמת העולם הראשונה. לצד תושבי העיר התגודדו בה המוני פליטים וחיילים מארצות שונות.
בשבת של ה-18 באוגוסט 1917 ניצוצות שעפו מכיריים של עקרת בית שטיגנה חצילים (המידע במוזיאון היהודי של סלוניקי יורד לרזולוציות האלה) הציתו ערמות שחת שאוחסנו במרתף הבית. השריפה התפשטה במהירות וכילתה חלק ניכר מבתי העיר התחתונה, שרוב תושביה היו יהודים (כ-70% מתושבי העיר התחתונה היו יהודים בעוד שבחלקה העליון של העיר, שלא נפגע מהשריפה אחוז היהודים מכלל התושבים עמד על כ-8%). עשרות אלפי יהודים נותרו ללא קורת גג. הקהילה הייתה צריכה להתחיל לתפקד בראש ובראשונה כארגון סוציאלי.
פרנסי העיר החליטו לבנות את העיר מחדש ולכן לא איפשרו לכל משפחה לשקם את ביתה, אלא העניקו לה איגרת חוב המשערכת את ערך הנדל"ן שהיה בבעלותה. חלק מהמשפחות נאלצו למכור איגרות חוב אלו כדי לשרוד. תהליך זה הוביל לכך שכ-20,000 מתושבי העיר, רובם יהודים, נותרו ללא קורת גג.
[7/7/22]
