קורפו היא עיר יפה שחוט של קסם משוך עליה. בנייה אקלקטית בת מאות שנים, מצודות נישאות ונוף ימי מרהיב הם שילוב מנצח שקשה לעמוד בפניו; אך מסחורם הבוטה מפוגג חלק מקיסמה. כשחלק ניכר מקומות הקרקע בבתי העיר העתיקה מופקעים לטובת מסעדות וחנויות מזכרות, ונחילי תיירים גודשים את הרחובות הצרים, קורפו נדמית כמו עוד עיר תיירות אירופית סטנדרטית.
זו גם היקרה שבתריסר הערים בהן ביקרתי ביוון, בכ-20% בממוצע.
ומתווספת לכך הגישה: משהו באוויר מריח כמו "התיירים מתלהבים מקורפו שלנו, אז בואו ונקרע אותם".
אמחיש עם שתי דוגמאות מהעולם הקולינרי:
במקומות רבים לא יוגש קנקן מים אלא בקבוק מים מינרלים. אחד מהמלצרים הסביר לי שמי הברז של קורפו תפלים ושאין להם במסעדה מסנן מים. אבל כשאכלתי בפאב בחלק הלא-תיירותי של העיר דווקא הגישו לי קנקן מים קרים וטעימים רגע אחרי שהתיישבתי.
במסעדה אחרת הופתעתי לגלות בתפריט סלט יווני במחיר קונטיננטלי. כשהוגש לי הבנתי למה. היה זה סלט במתכונת מצומצמת שעליו הונחה פרוסה של גבינת פטה קטנה ודקה בהרבה מהמקובל. אחרי ששיבחתי בפני המלצר את יכולת החיתוך הקרפצ'יונית של השף, הודה בפניי שהוא מתבייש שזה המצב, ואף גילה לי שתיירים יוונים עצמם מתלוננים על כך שקורפו יקרה וקטנונית.
בסוף הארוחה, כשביקשתי לשלם בכרטיס אשראי, הוא שם לרגע את הבושה בצד וציין שיעדיף לקבל את התשלום במזומן.
[7/9/22]
