בשבת שוטטתי ארוכות תוך שאני פוקד חלק מאתרי העיר. התחלתי ברוטונדה, שרידי כנסיה מהתקופה הביזנטית המוקדמת. הרבה מה לראות אין שם, חשיבותה של הרוטונדה היא בסיפור ההיסטורי ארוך השנים, עוד מהתקופה הרומית, שמלווה אותה.
המשכתי לטפס במעלה העיר והגעתי למוזיאון על שם מוסטפה כמאל אתאטורק, אבי טורקיה המודרנית. המוזיאון ממוקם בבית שבו נולד אתאטורק בשנת 1881 למשפחה טורקית. סלוניקי באותן שנים עדיין הייתה תחת שלטון טורקי (חבלי הארץ היווניים שזכו בעצמאות בשנת 1832, לא כללו את מקדוניה היוונית שבירתה סלוניקי. זו השתחררה מהעול העותומני רק בשנת 1912, ומאוחר יותר הפכה לחלק מיוון המודרנית).
הבית מהווה חלק ממתחם הקונסוליה הכללית של טורקיה בסלוניקי. המוזיאון מתאר את קורות חייו של אבי האומה הטורקית, רוב המבקרים בו טורקים וניכר שחלקם מתרגשים מהביקור.
משם הלכתי לכנסיית איוס דימטיריוס הנחשבת לכנסיה החשובה בסלוניקי, וקרויה על שם הקדוש שמגן על העיר. שיחק מזלי ונוכחתי בטקס הטבלה של אישה צעירה.
המשכתי בטיפוס ממושך במעלה הגבעה עד לטירה המשקיפה על העיר. בירידה למטה התברברתי קמעה, אך פיציתי עצמי במרק עוף טעים ונדיר. נדיר, משום שהסלוניקאים לא נוטים להגיש מרק בימי הקיץ. הסיבה לכך, לטענתם, היא שחם אצלם בתקופה הזו. מזל שעל קפה ותה הם לא מחילים תפיסה זו.
[3/7/22]
